החלטה בתיק ת"א 44348-11-11

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המבקש עותר, כי בית המשפט יורה למשיב לקיים את החלטתו מיום 12.7.12 וכי יורה למשיב לקיים גילוי מסמכים מלא בהתאם להחלטה זו ותקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי.

2. עסקינן בתביעה כספית על סך 485,000 ש"ח שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר. במסגרת כתב התביעה טוען המשיב, כי הוא מתווך מורשה וכי נכרת בינו לבין המבקש הסכם שירותי תיווך, הסכם בלעדיות ומסמך מתקן באשר למחיר המבוקש על ידי המבקש ביחס למכירת נכס מסחרי בבניין לב הגליל בטבריה (להלן: "הנכס"). במסגרת הזמנת שירות התיווך הוסכם, כי הוא יהיה זכאי לעמלה בגובה ההפרש בין המחיר בו יימכר הנכס לבין המחיר המבוקש על ידי המבקש. בחוזה הבלעדיות הוסכם על תקופת בלעדיות בת שלושה חודשים.  המשיב טוען, כי בעקבות מאמציו הרבים נכרת הסכם בין המבקש לחברת תוגלילי נכסים באשר למכירת הנכס בעבור סך של 1,400,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לטענתו, הוא פנה למבקש בדרישה, כי ישלם לו את העמלה המגיעה לו אולם המבקש סירב.

3. במסגרת החלטה מיום 12.7.12 ניתן צו לגילוי מסמכים ועיון בהם ונקבע, כי דרישות לגילוי מסמך ספציפי או עיון בו יש לשלוח לבעל הדין השני תוך 20 יום מקבלת ההחלטה. עוד נקבע, כי גילוי ועיון יינתנו תוך 30 יום מיום קבלת הדרישה.

4. במסגרת הבקשה שלפניי טוען המבקש, כי בהחלטת בית המשפט מיום 12.7.12 אין כל חריג או חיסיון אשר ניתן למשיב. אף על פי כן בעת שקיבל גילוי מסמכים הופתע לגלות, כי לגבי נספחים טז' ויז', שעניינם הקלטה ותמלול שיחה עמו, צוין, כי הם חסויים וכי הוכנו לצורך המשפט. לטענתו, בא כוחו שלח מכתב לבא כוח המשיב במסגרתו ביקש לדעת האם ביקש חיסיון מבית המשפט והאם בקשתו התקבלה וטען, כי ככל שלא ניתנה החלטה כאמור הרי שעליו למלא את החלטת בית המשפט כלשונה. המבקש טוען, כי המכתב האמור טרם נענה.

5. המבקש טוען, כי ככל שהמשיב היה מעוניין בשינוי החלטת בית המשפט הרי שהיה עליו להגיש בקשה בנדון ואין לאפשר לו להעמיד את בית המשפט ואת המבקש בפני עובדות מוגמרות ובניגוד להחלטת בית המשפט.

6. המבקש מוסיף וטוען, כי הקלטת שיחה ותמלולה מהוות ראיה לכל דבר ועניין ואינן שונות במאומה מכל מסמך אחר. לטענתו, אין קשר בין הכנה לצורך משפט, אשר נוגעת לתכתובת בין עורך הדין לבין הלקוח או תכתובת בין עורכי הדין במשרד ושאר נושאים פנימיים הנוגעים לניהול התובענה ולטקטיקות באשר לאופן ניהול התיק לבין ראייה "קשיחה" המוצגת במהלך הדיון. לטענת המבקש, לא ברור מי יצר את החיסיון לו טוען המשיב.

7. לטענתו, בפסיקה נקבע, כי יש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים כך שצד לא יפתיע את יריבו עם ראייה בלתי צפויה אשר לא הייתה לו אפשרות לבדוק ולהכין ראיות בכדי לסתור אותה. המבקש טוען, כי אי גילוי המסמכים יפגע באופן קשה בהגינות ההליך השיפוטי ומנגד לא יגרם למשיב נזק במידה והמסמכים ייחשפו. עוד טוען, כי בהעדר גילוי אין בידי בא כוחו לייעץ לו באשר לצעדים בהם עליו לנקוט ובין היתר באשר לניהול משא ומתן לקראת פשרה.

8. בנסיבות אלו עותר המבקש, כי בית המשפט יורה למשיב לקיים את ההחלטה בנוגע לגילוי מסמכים. 

9. לטענת המשיב, הבקשה הינה חסרת תום לב שכן המבקש טרם מילא אחר הצו הרלוונטי. לטענתו, ההחלטה מיום 12.7.12 התקבלה במשרד בא כוחו במהלך פגרת הקיץ ועל כן המועדים לקיומה החלו עם תום פגרת הקיץ. עוד טוען, כי לאור פגרת סוכות והמועדים המפורטים בהחלטה האמורה, הרי שהיה על המבקש לגלות בתצהיר ערוך כדין את המסמכים שבידו ולאפשר עיון בהם עד ליום 8.10.12. לטענתו, ביום 20.9.12 פנה בא כוחו למבקש בבקשה לגלות בתצהיר ערוך כדין ולאפשר עיון במסמכים ספציפיים המצויים ברשותו ו/או בשליטתו. המשיב טוען, שהמבקש ניסה לעקוף את הוראות החלטת בית המשפט וביום 23.9.12 שלח מכתב מאת בא כוחו ובו טען, כי המסמכים שבידו הם כתבי בי דין על נספחיהם בלבד. לטענתו, ביום 24.9.12 הוא שב ופנה למבקש וטען בפניו, כי המכתב האמור אינו מהווה תחליף לתצהיר גילוי מסמכים והוא התבקש להמציא תצהיר כאמור. רק ביום 24.10.12 המציא המבקש גילוי ועיון במסמכים מטעמו אשר כלל מסמכים שלא נזכרו במכתב מיום 23.9.12 ויש בכך ללמד על דרך התנהגותו של המבקש.

10. עוד טוען המשיב, כי במסגרת גילוי המסמכים גילה המבקש רשימה חלקית בלבד מהמסמכים אשר הוא התבקש לגלות וזאת מבלי שנימק את אי גילויים של יתר המסמכים. מהאמור לעיל עולה, כי המבקש לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט הן באשר למועד הגילוי והן באשר להיקפו ומשכאן בקשתו חסרת תום לב.

11. המשיב מוסיף וטוען, כי בניגוד לאמור בבקשה, לא התקבל במשרד בא כוחו מכתב בעניין נשוא הבקשה טרם הגשתה. לטענתו, בא כוחו פנה למבקש בנדון וקיבל עותק של המכתב הנטען. עוד טוען, כי מעיון במכתב עולה, כי הוא נשלח לכתובת שגויה ולא לכתובת בא כוחו. לטענתו, המכתב נשלח בדואר רגיל מבלי שתהיה יכולת לעקוב אחר קבלתו.

12. לטענת המשיב, האינטרס של גילוי האמת מחייב לדחות את העיון המבוקש עד לאחר שהמבקש יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. לטענתו, הוא ציין בתצהיר גילוי המסמכים, כי המסמכים חסויים שכן הוכנו לצורך המשפט וכוונתו היא, כי אין לאפשר עיון במסמכים בשלב זה ובטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש ועדיו. לטענתו, המסמכים שבידיו יש בהם כדי ללמד על גרסתו הראשונית של המבקש ביחס לעובדות ולסיכומים שהתגבשו בין הצדדים. המבקש טוען, כי גילוי בשלב זה עלול להביא לשיבוש ראיות מצד המבקש והתאמת גרסתו. המבקש ציין, כי בית המשפט מוסמך לדחות בקשה לגילוי מסמכים או לדחות את הגילוי לזמן אחר.

13. המשיב טוען, כי העובדה שהראיות אשר גילויים מתבקש מקורם בצד המבקש את גילויים היוותה בפסיקה נימוק נוסף לדחיית העיון בכדי שניתן יהיה להעמיד את גרסתו במבחן החקירה שכנגד.

14. עוד טוען המשיב, כי טענת המבקש לפיה הגילוי עשוי לקדם הליכי פשרה אינה כנה ואין  בטענה זו כדי לחייב גילוי מוקדם. באשר לקידום הליכי פשרה טען המשיב, כי המחלוקת בין הצדדים נולדה בשל חששו של המבקש, כי דמי התיווך המוסכמים לא יוכרו לו כהוצאה לצורכי מס. לטענתו, מבדיקה שערך נמסר לו כי במקרה כמו המקרה בו עסקינן מלוא סכום דמי התיווך/ היזמות יוכר כהוצאה מותרת בניכוי מס שבח. לטענתו, לצורך קבלת אישור לעסקה הספציפית נדרש שיתוף פעולה של המבקש שדחה את ההצעה בטענות שווא והתנהלות זו מלמדת, כי אין אמת בטענת המבקש לפיה הוא נכון לפשרה.

15. לבסוף טען המשיב, כי ככל שבית המשפט יורה לו לעשות כן הרי שהוא יעמיד את המסמכים לעיון בית המשפט טרם מתן החלטה.

16. המבקש הגיש תגובה לתגובת המשיב. לטענתו, המבקש טען לחיסיון אולם לא פירט באיזה חיסיון עסקינן ומתגובתו עולה, כי מטרתו הינה להפתיע את המבקש. לטענתו, אין קשר בין האמור במכתב של בא כוחו של המשיב לנטען בתגובתו. המבקש טוען, כי המשיב כבול לתצהירו ולנימוק שפורט בו. לטענתו, ההלכה הינה כי יש לאפשר לצדדים לשחק בקלפים פתוחים והמשיב לא הצביע על טעם בגינו יש לסטות מהכלל האמור.

דיון ומסקנות

17. לאחר עיון ושקילת כל החומר המונח בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט.